מלון לב הרצליה בעמ נ' ליאם יזמות וניהול בתי קפה בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לפינוי מושכר בהתאם לפרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 ( להלן :" התקנות"), המשמש כמסעדה בה מחזיקה הנתבעת ואשר מצוי ברח' רמת ים 93 הרצליה פיתוח ( להלן : " הנכס או  המושכר" ).

רקע כללי בקצרה:

ביום 9/11/11 נחתם בין הצדדים שלפני וחב' באלי ( השוכרת הקודמת) הסכם "תוספת להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 5/5/09" לפיו, חב' באלי ביקשה להעביר זכויותיה וחובותיה ע"פ הסכם השכירות מיום 5/5/09 לנתבעת ( להלן :" הסכם השכירות "). הנתבעת אישרה כי היא מוכנה לקבל על עצמה את כל חוביותיו וזכויותיו של השוכר הקודם – בהתאם להמחאת הזכויות / חובות עליה חתמו הצדדים ביום 9/11/11.

בהתאם להסכם השכירות המקורי, המושכר הינו בית קפה- מסעדה המצוי בקומות המרתף והכניסה של הבניין ומטרת השכירות הינה לצורך הפעלת בית קפה מרשת "קפה קפה" ( סעיפים 1 ו- 4 להסכם השכירות ).

תקופת השכירות הינה לשנה אחת החל מיום 15/5/09 ועד ליום 14/5/10 , כאשר לשוכר ניתנת האופציה להאריך את תקופת השכירות ב- 4 תקופות נוספות של שנה אחת ברציפות, החל מתום תקופת השכירות.

זכות האופציה תתבצע באופן אוטומטי עם סיום תקופת השכירות ואח"כ עם תום כל שנת שכירות, אלא אם הודיע השוכר למשכיר , בכתב ובדואר רשום , 90 יום לפני תום התקופה כי אינו מעוניין לחדש את תקופת השכירות ( סעיף 2 להסכם השכירות).

דמי השכירות ישולמו בהתאם למפורט בסעיף 5 להסכם השכירות ובתקופת האופציה ישולמו בהתאמה בדרך של הפקת 12 שיקים עבור תקופת האופציה, חודש לפני תום תקופת השכירות ולפני תחילת האופציה. הוסכם בין הצדדים כי רק פירעון של שיק במועד ייחשב כתשלום במועד עבור דמי השכירות וכי פיגור כלשהו בתשלום יקנה למשכיר את הזכות לבטל מיידת את ההסכם ללא כל התראה מוקדמת ועל השוכר לפנות מיד את המושכר ולהחזירו למשכיר. ( סעיף 5 ט להסכם השכירות ).

טענות התובעת בקצרה:

התובעת הינה הבעלים של מסעדה בשטח של 158 מ"ר ומרפסת לא מקורה בשטח של כ- 103 מ"ר המצוי בקומות המרתף והכניסה של הנכס.

הנתבעת שכרה מהתובעת את המושכר בשכירות בלתי מוגנת על פי "תוספת להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 5/5/09 " שנחתמה ביום 9.11.11 בין התובעת לנתבעת ולחב' באלי ניהול בתי מלון בע"מ (להלן :" חב' באלי " ). הנתבעת החזיקה במושכר במהלך תקופת השכירות שניתנה לה על פי הסכם השכירות והפעילה בו בית קפה מרשת " קפה קפה".

בטרם נחתם ההסכם עם הנתבעת, נחתם הסכם שכירות והסכם אופציה בין התובעת עם מר בן הרוש ( להלן : " בן הרוש"), אשר הציג את עצמו כזכיין של מספר בתי קפה של רשת "קפה קפה" ואשר ביקש להיכנס בנעלי חב' באלי על מנת לשקם את המסעדה.

תקופה קצרה לאחר מכן, פנה בן הרוש לגב' וקנין – מנהלת התובעת, על מנת לחתום על הסכם שכירות "חדש" אל מול הנתבעת, חברה שלטענתו הוקמה על ידו לצורך ניהול המסעדה ובהתאם נחתם הסכם שכירות עם הנתבעת, במסגרתו ערב בן הרוש להתחייבויות הנתבעת לטובת התובעת.

חב' באלי שכרה את המושכר מאת התובעת ביום 5/9/09 בשכירות בלתי מוגנת. ביום 9/11/11 המחתה חב' באלי לנתבעת את כל זכויותיה וחובותיה על פי הסכם השכירות עליו חתמה עם התובעת.

בהתאם להסכם שבין הצדדים, קיבלה הנתבעת על עצמה את מלוא הזכויות והחובות של חב' באלי כלפי התובעת.

בהתאם לסעיף 4 לתוספת להסכם וסעיף 2 להסכם השכירות, שכרה הנתבעת מאת התובעת את המושכר החל מיום 4/10/11 ועד ליום 14/5/12 , כאשר לנתבעת ניתנה האופציה להאריך את תקופת השכירות המקורית בתקופה נוספת בת 12 חודשים שהחלה ביום 15/5/12 ותמה ביום 14/5/13 .

לאחר שחולל השיק הראשון, בסכום של 26,919 ₪ , עבור דמי השכירות בגין חודש 12/12 מהסיבה "א.כ.מ." , שלחה התובעת לנתבעת ולערב, בן הרוש, מכתב התראה מיום 19/12/12 על הפרת הסכם השכירות והנספח להסכם.

במקביל התקבל אצל התובעת צו עיקול על זכויות הנתבעת אצל התובעת מטעם רשויות מע"מ.

במהלך חודש פברואר 2013 חולל השיק השני בגין דמי השכירות עבור אותו חודש, הפעם מהסיבה "נ.ה.ב." ומשכך, נשלח מכתב התראה נוסף ביום 19/2/13, תוך שהתובעת מתרה בנתבעת כי אי קיומו של ההסכם במועדו ובמלואו יגרור אחריו את ביטול ההסכם, כל זאת בהמשך לחובות שצברה הנתבעת על הנכס, כך נותרה חייבת סכום של עשרות אלפי ₪ לטובת חב' הניהול , חב' החשמל ולעירייה בגין ארנונה.

משלא הגיבה הנתבעת והערב למכתבי התובעת, פנתה זו שוב בכתב ודרשה לפנות את הנכס עד ולא יאוחר מיום 7/4/13 .